החלטה בתיק רע"ב 5929/13

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטים א' טל, ק' רג'יניאנו וא' מקובר) מיום 9.7.2013, בו נדחתה עתירה שהגיש המבקש נגד החלטת המשיבה שלא לשחררו שחרור על-תנאי בתום ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרו, וזאת לצורך מיצוי ההליך הטיפולי בין כותלי הכלא.

1.        המבקש, יליד 1953, מרצה החל מיום 22.10.2006 מאסר בן תשע שנים בגין ביצוע מעשים מגונים באחייניתו במשך שלוש שנים בעת שהייתה קטינה (להלן: נפגעת העבירה). עד כה ריצה המבקש שבע שנים מעונש המאסר ומועד שחרורו בניכוי מנהלי הינו ביום 10.6.2015. המבקש עתר לשחרור מוקדם ממאסרו, וביום 24.12.2012 קבעה המשיבה כי טרם בשלה העת לכך ודחתה את הדיון בעניינו בשישה חודשים במהלכם על המבקש לעבור טיפול ייעודי לעברייני מין בהתאם להמלצתה ולהמלצת הוועדה המחוזית לטיפול בגילוי עריות (להלן: הוועדה). בהחלטתה הדגישה המשיבה כי למבקש הוצע להשתלב בתכנית טיפול ייעודית לעברייני מין בעבר, אך הוא סרב וביקש להשתלב בתכנית טיפול פרטית. המבקש עתר כנגד החלטה זו, אך ביום 2.4.2013 החליט בית המשפט המחוזי, בהסכמת המבקש, לדחות את הדיון בעתירה עד לאחר החלטת המשיבה הצפויה להתקבל ביום 23.5.2013.

           בהחלטתה מושא הבקשה דנן מיום 23.5.2013 קבעה המשיבה כי דין עתירתו של המבקש לשחרור מוקדם להידחות, וכי המבקש לא מילא אחר המלצותיה ולא עבר טיפול ייעודי לעברייני מין בששת החודשים האחרונים. באותה החלטה ציינה המשיבה כי בחוות דעת המרכז הרפואי לבריאות הנפש של שירות בתי הסוהר (להלן: מב"ן) מיום 4.6.2013 נקבע אמנם כי רמת מסוכנותו של המבקש נמוכה, אך יחד עם זאת צוין כי המבקש ממזער את מעשיו, אינו מודע להשלכותיהם על נפגעת העבירה וכי תפיסתו זו עשויה להשתנות בעקבות התערבות טיפולית. עוד ציינה המשיבה כי חוות הדעת מטעם הוועדה מיום 19.5.2013 קבעה שטרם בשלו התנאים לשחרורו המוקדם של המבקש מפני שעד כה השתתף בקבוצת טיפול ראשונית העוסקת בכישורי חיים בלבד ועליו להשתלב בהליך טיפולי לעברייני מין בין כותלי הכלא. המשיבה הוסיפה כי טענתו של המבקש לפיה ביקש להשתלב בטיפול ייעודי והדבר נמנע על ידי שירות בתי הסוהר "אינה מדויקת וזאת בלשון המעטה", שכן על פי חוות דעת גורמי הטיפול מיום 22.5.2013, סרב המבקש להשתלב בטיפול ייעודי בעבר. המשיבה סברה כי השיקולים שהוזכרו בשתי חוות הדעת, זו של הוועדה וזו של המב"ן, שלובים זה בזה ומובילים יחד למסקנה שעל המבקש לעבור טיפול ייעודי לעבריני מין בטרם ישוחרר. לפיכך, קבעה המשיבה כי דין הבקשה להידחות והמליצה למבקש לעבור טיפול כאמור בעתיד הקרוב.

2.        נגד החלטת המשיבה מיום 23.5.2013 הגיש המבקש עתירה מנהלית נוספת לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, אליה צרף תכנית טיפול מטעם גורם פרטי, דר' נמרוד שני, אשר בדק אותו בעבר וכן מכתב מטעם מנהל המב"ן מיום 30.5.2013 לפיו "קיימת התווית נגד לטיפול אינטנסיבי (ייעודי) בעברייני מין, שמסוכנותם המינית מוערכת כנמוכה" (להלן: מכתב מנהל המב"ן). ביום 9.7.2013 דחה בית המשפט את העתירה בקובעו כי החלטת המשיבה שלא לשחרר את המבקש על תנאי בטרם עבר טיפול יעודי לעברייני מין היא סבירה ומוצדקת, בהיותה מבוססת על חוות הדעת של הגורמים המקצועיים האמונים על כך. בית המשפט ציין כי על פי עמדת גורמי הטיפול, המבקש אמנם ביקש לאחרונה להשתלב בטיפול, אלא שהוא מונע על ידי גורמים חיצוניים ואינו חש כמי שזקוק לו. עמדה זו, קבע בית המשפט, נתמכת בחוות דעתה הגלויה של הוועדה, לפיה המבקש אמביוולנטי בכל הקשור לרצונו להשתלב בטיפול ואינו תופס עצמו כבעל סטייה מינית. בית המשפט המשיך וקבע שהערכת המב"ן כי מסוכנותו המינית של המבקש נמוכה אינה עומדת בסתירה לעמדת הוועדה, שכן המב"ן בוחן את מסוכנותו של המבקש בעוד שהוועדה בוחנת גם את נפגעת העבירה ואת סביבתו של המבקש. בית המשפט מדגיש כי גם בחוות דעתו של המב"ן הוערך המבקש כמי שלא הפיק תועלת מהטיפול שקיבל בעבר משום שאינו מודע למעשיו ולגורמי הסיכון שיש בהם. בית המשפט הוסיף וקבע כי הטיפול המוצע למבקש אינו במסגרת המב"ן, ולכן אין במכתב מנהל המב"ן כדי לערער את החלטת המשיבה. בהמשך לכך קבע בית המשפט קמא, כי התכנית הטיפולית של ד"ר שני שצורפה לעתירת המבקש נוגעת לקבוצה שנפגשת על בסיס שבועי ובכך אין די. בית המשפט קבע עוד כי אין להלין על שירות בתי הסוהר שלא שיבץ את המבקש בקבוצה טיפולית מוקדם יותר שכן המבקש סרב להשתלב בטיפול עד לאחרונה. עוד ציין בית המשפט כי המועד שנקבע לפתיחת קבוצה טיפולית חדשה הוא בחודש זה, בכלא רימונים אליו הסכים המבקש לעבור. בשל כל הטעמים שפורטו דחה בית המשט את העתירה.

3.        מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה עותר המבקש לשחרורו המוקדם. לטענתו, המשיבה ובית המשפט קמא נסמכו בהחלטותיהם על חוות דעת בלתי מקצועית ושגויה של הוועדה שכן זו מעולם לא בדקה אותו בעצמה ולא נתנה את הדעת לכך שטרם מאסרו שולב במסגרת טיפול ייעודי לעברייני מין. המבקש מפנה לחוות הדעת מטעם המב"ן שנערכו בעניינו במהלך שנות מאסרו, בהן נקבע כי מסוכנותו המינית נמוכה עד נמוכה מאוד, ולא הומלץ לשלוח אותו לטיפול יעודי לעברייני מין, אלא לשלבו בקבוצה פסיכו-חינוכית, וכך נעשה. המבקש מוסיף ומפנה למכתב מנהל המב"ן וטוען כי נוכח האמור בו לא היה מקום להמליץ על שילובו בטיפול הייעודי. המבקש מדגיש בהקשר זה כי המב"ן הוא הסמכות העליונה להערכת מסוכנותו של אסיר, וכי המשיבה ובית המשפט קמא שגו בכך שהעדיפו את המלצות הוועדה. המבקש מוסיף עוד כי ביום 23.11.2010 פנה לשירות בתי הסוהר וביקש לדעת האם יש בכוונתם להעניק לו טיפול נוסף, אך הוא הועבר לכלא "מעשיהו" לצורך קבלת טיפול רק בסמוך למועד סיום ריצוי שני שלישים ממאסרו שחלף ביום 10.6.2012. המבקש מוסיף וטוען כי שגתה המשיבה משהחליטה שלא לשחררו בשל העבודה שלא עבר טיפול ייעודי במהלך ששת החודשים שהוקצו לכך, שכן טיפול כזה לא היה זמין באותה עת והוא אף אמור להימשך ארבעה-עשר חודשים. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא משפסל באופן גורף את מתווה הטיפול המוצע על-ידי ד"ר שני, ולבסוף הוא מציין כי העבירות שבגינן הוא מרצה את עונש המאסר התרחשו לפני שני עשורים, ומאז אין לו כל מעורבות בפלילים והתנהגותו במהלך תקופת מאסרו הייתה למופת.

4.        המשיבה, מצידה, טוענת כי דין הבקשה להידחות על הסף שכן היא אינה באה בגדר המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות לערער. לטענת המשיבה, עיקר עתירתו של המבקש מבוססת על כך שלטענתו לא ניתן להעדיף את עמדת הוועדה על פני עמדת המב"ן, אלא שההלכה הפסוקה קובעת כי קיים שוני מהותי בין השתיים וניתן, במקרים שונים, להעדיף חוות דעת אחת על רעותה. יתרה מכך, טוענת המשיבה, בית המשפט קמא קבע כי עמדת הוועדה אינה עומדת בסתירה להערכת מסוכנותו המינית הנמוכה של המבקש על-ידי המב"ן, או למכתב מנהל המב"ן. כמו כן סבורה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה לגופה נוכח חוות הדעת המקצועיות המצביעות על כך שהמבקש ממזער את מעשיו ולצד זאת מטיל אחריות מסוימת על נפגעת העבירה. לבסוף טוענת המשיבה כי הוצע למבקש להשתלב בטיפול הנדרש אך הוא סרב לכך, ועם זאת היא טוענת כי, ככל שיש לו טענות באשר לשילובו במסגרת טיפולית כזו או אחרת, פתוחה בפניו הדרך לעתור בעניין זה לבית המשפט המחוזי. בשולי הדברים ציינה המשיבה כי המבקש חזר בו מבקשתו לעבור לכלא "רימונים" ולהשתלב שם בטיפול ומאז לא הביע עניין נוסף בהשתלבות בטיפול.

5.        דין הבקשה להידחות. הלכה היא שרשות ערעור על פסק דין של בית משפט לעניינים מנהליים הדן בעתירה על החלטת ועדת השחרורים, אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא באותם מקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית כללית או ציבורית החורגת מנסיבותיו של המקרה הספציפי (ראו: רע"ב 5425/13 אלרחמן אבו מוך נ' ועדת השחרורים בבית סוהר מעשיהו, פסקה 10 (10.10.2013); רע"ב 6284/09 פלוני נ' ועדת השחרורים, פסקה 5 (3.9.2009)). במקרה דנן לא שוכנעתי כי הבקשה מגלה שאלה החורגת מעניינו הפרטי של המבקש. טענת המבקש לפיה שגתה המשיבה בכך שהעדיפה בנסיבות המקרה דנן את המלצת הוועדה על פני עמדת המב"ן, אינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. זאת משום שלאמיתו של דבר, וכפי שקבע בצדק בית המשפט קמא, אין סתירה בין חוות הדעת, וחוות דעת של המב"ן מצביעה על חשיבות הטיפול עבורו וקובעת אף היא כי המבקש ממזער את מעשיו ואינו לוקח אחריות מלאה על ביצועם. אכן, על מנת לקבל תמונה מלאה בדבר מסוכנותו של אסיר יש לבחון את המלצת מב"ן לצד המלצת הוועדה לטיפול בגילוי עריות, וכבר נפסק בעבר כי במקרים מתאימים אף יש מקום להעדיף את המלצת הוועדה (ראו והשוו רע"ב 6375/06 בטש נ' שירות בתי הסוהר (17.9.2006) משום שבעוד המב"ן בוחן את מסוכנותו הכללית של האסיר, תפקיד הוועדה הוא לבחון את מסוכנות האסיר שעבר עבירות מין כלפי משפחתו וכלפי נפגע או נפגעת העבירה (ראו והשוו רע"ב 7549/09 כוכבי נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (4.11.2009)). אוסיף ואציין כי בעניינים אלה יש ליתן משקל רב לעמדת הגופים המקצועיים הרלוונטיים וסטייה מחוות דעתם מחייבת טעמים מיוחדים וכבדי משקל (רע"ב 1723/03 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(3) 424, 431-430 (2003); רע"ב  3738/12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 7 (15.11.2012)). לא מצאתי כי טעמים אלו מתקיימים במקרה דנן. אשר לטענותיו של המבקש ביחס לכשלי שירות בתי הסוהר לשלבו בטיפול. אף בעניין זה לא ראיתי מקום להתערב בממצאים שקבע בית המשפט קמא וטוב יעשה המבקש אם ייענה לאפשרויות הטיפול הפתוחות בפניו במסגרת מאסרו, גם אם הדבר כרוך במעבר לבית כלא אחר.

           הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, י"ח בחשון התשע"ד (‏22.10.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   גק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,   www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: